עדנה, אחת מהדיירות בבית, הצטרפה לחוג ספרדית בגיל שבעים ושתיים. לא כי תכננה ליסוע לספרד. אלא כי חברה טובה הציעה לה ואמרה לה: "בואי, זה כיף."
שלושה חודשים אחרי, היא אמרה לי: "אני לא יודעת לדבר ספרדית. אבל אני מרגישה שהראש שלי עובד."
היא צודקת. רק לא בהכרח יודעת עד כמה.
הדבר שרבים לא יודעים על המוח
במשך שנים האמינו שהמוח, מנקודה מסוימת בחיים, רק מאבד. היום יודעים שהתמונה מורכבת יותר.
המוח שומר על יכולת ליצור קשרים חדשים בין תאי עצב, גם בגיל מבוגר. המדע קורא לזה נוירופלסטיות. במילים פשוטות: המוח יכול להמשיך ללמוד, להסתגל ולהתחדש, כשנותנים לו את התנאים הנכונים.
הגנטיקה היא חלק מהסיפור. לא כולו. הבחירות היומיומיות:כמה מתנועעים, מה אוכלים, עם מי מדברים, מה לומדים – הן חלק גדול לא פחות.
תרגול מנטלי: לא חידות ביום, אלא גיוון
אימון מוחי לא חייב להיות תשבץ יומי או אפליקציית זיכרון.
המחקרים מראים שמה שתורם יותר לתפקוד קוגניטיבי הוא לא חזרה על אותה פעילות – אלא גיוון.
ללמוד משהו חדש לגמרי: שפה, כלי נגינה, היסטוריה, בישול מטבח שלא הכרתם. כל תחום חדש מאלץ את המוח לבנות מסלולים עצביים שלא השתמשו בהם קודם.
ועשר דקות ביום, כשנעשות בעקביות, מצטברות לשינוי מדיד.
בבית הנשיא, אנחנו מקפידים על חוגים ומפגשים שהדיירים מגיעים אליהם לא כי "טוב לבריאות", אלא כי הם מעניינים. ציור, שירה, משחקי קלפים, הרצאות. ומי שמגיע מתוך עניין – מגיע שוב. והראש- עובד!
מה שמונח בצלחת — מגיע לראש
הקשר בין תזונה לתפקוד מוחי כבר לא שאלה פתוחה. הוא עובדה.
המוח צורך אנרגיה רבה והוא רגיש למה שמזינים אותו.
🥬 תזונה ים תיכונית: ירקות, פירות, קטניות, דגים, שמן זית, נקשרת במחקרים רבים לשמירה על חדות קוגניטיבית לאורך זמן.
🥜 אומגה 3 : בדגי ים, באגוזים' תורמת לשלמות תאי העצב.
🍳 ויטמיני B : בירקות ירוקים, ביצים, דגנים מלאים' מעורבים ישירות בזיכרון ובקשב.
🫐 נוגדי חמצון : בפירות יער, בתה ירוק' מסייעים בהפחתת תהליכים דלקתיים שמשפיעים על המוח.
בבית הנשיא, הסעדה מתוכננת עם תפריט מאוזן. לא כי "חייבים לאכול בריא", כי ארוחה טובה היא חלק ממה שגורם ליום להרגיש שלם.
הגוף זז — הראש מתחדד
פעילות גופנית נתפסת כדאגה לכושר. ההשפעה על המוח לא פחות אמיתית.
הליכה יומיומית, פעילות מתונה , משפרות זרימת דם למוח, תומכות ביצירת תאי עצב חדשים, ומסייעות לשינה ולמצב הרוח. ושינה ומצב רוח, משפיעים ישירות על יכולת הזיכרון.
מחקרים מראים שפעילות אירובית קבועה קשורה לשיפור מדיד בזיכרון ובריכוז.
ומה שמוסיף עוד שכבה: כשהפעילות היא חברתית, הטיול עם שכן, חוג הספורט בבוקר, המוח מקבל גם גירוי פיזי וגם חברתי בו זמנית. שני הדברים יחד עובדים טוב יותר מכל אחד לבד.
אנשים הם אימון מוחי
זה אחד הדברים שהפתיע אותי הכי הרבה כשלמדתי עליו.
שיחה אמיתית עם אדם אחר: הקשבה, תגובה, שליפת מידע מהזיכרון, עיבוד רגשי: מפעילה אזורים רבים במוח בו זמנית. יותר מתשבץ. יותר מאפליקציית חשיבה.
אינטראקציה חברתית היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לשמירה על חדות קוגניטיבית לאורך זמן.
ולכן, כשמישהו שואל אותי "מה הכי טוב לזיכרון?" אני לא אומר כדורים. אני אומר: תמצאו קהילה.
בבית הנשיא, הלובי תמיד חי. מישהו תמיד יושב. שיחה תמיד מתרחשת. ולאנשים שגרים כאן – היומיום עצמו הוא האימון.
שגרה שבנויה נכון — עושה את העבודה בשקט
אחת הטעויות הנפוצות: לחשוב ששיפור הזיכרון הוא פרויקט
בפועל, הוא שגרה.
כשהיומיום כולל תנועה, אוכל מזין, למידה של משהו חדש ואנשים לדבר איתם , אין צורך לתכנן "תרגול זיכרון" הכל קורה מעצמו, כחלק טבעי מהחיים.
הבעיה מגיעה כשהיומיום ריק מדי. כשאין מסגרת. כשאין עוגן.
ולכן, מה שנבנה בבית הנשיא: הפעילויות, הארוחות המשותפות, החוגים, הצוות שמכיר ויוזם – לא נבנה רק לנוחות. הוא נבנה כך שהמוח נשאר מעורב מבלי שצריך לחשוב על זה.
מה שאני רואה בשטח
אני מנכ"ל. אני רואה דיירים לאורך שנים.
מה שאני רואה: אנשים שמגיעים לכאן עם כוח ועניין, שומרים עליהם. לפעמים מחדדים אותם.
לא כי "בית הנשיא עושה להם טוב לזיכרון" כי הם חיים חיים מלאים. ומוח שחי בתוך חיים מלאים – נשאר ער.
זיכרון חד הוא לא יעד בפני עצמו. הוא תוצאה של חיים שיש בהם תנועה, קשרים, סקרנות ומשמעות.
